משחק שבו באמת טסים לירח — וקופצים פי ארבעה גבוה יותר

יש משחק שבו באמת אפשר לטוס לירח?

במשחקים רבים יש שלב ירח: מפה נפרדת מאחורי מסך טעינה, רקע מצויר, רקטת ארקייד שמקישים עליה כדי לשגר. Openworld עושה את זה אחרת. הוא ארגז חול ווקסלי על כוכב לכת עגול שלם — הולכים ישר וחוזרים למקום שיצאנו ממנו — מתחת לשמיים אמיתיים עם שלבי ירח וליקויים, עד השמש, דרך הירח וכוכבי הלכת. ב-Mac (נייטיב ב-Apple Silicon), ב-Windows וב-Linux.

הירח בשמיים שלך הוא לא טקסטורה. הוא מקיף את כדור הארץ שלך: המשחק מחשב איפה הוא לפי המסלול שלו, ולכן הוא עולה, שוקע, מתמלא ומתמעט, ולפעמים גולש מול השמש (המדריך לליקויים מסביר איך). והירח הזה הוא גם עולם בפני עצמו, ברדיוס 273 km, עם קרקע משלו שנשמרת כמו של כדור הארץ. אפשר לעמוד עליו.

• ברקטה: הדרך האמיתית. חמישה סוגי חלקים, חומרי הנעה אמיתיים, פיזיקת מסלולים אמיתית — וטייס אוטומטי שמטיס את כל המשימה אחרי שהצתת את המנוע. הכול במדריך לבניית רקטות.
• במצב spectre (/gamemode spectre), להצצה מהירה: עוף מעל בערך 1 km, הקרקע מפנה מקום לחלל ואפשר לפנות ישר לירח, כמה שניות משם במהירות מלאה. בלי פיזיקה, בלי בלימת נחיתה: סיור תיירים.

ממשטח השיגור אל החלל: השמיים הופכים שחורים

הצת את המנוע עם Space והטייס האוטומטי משתלט: הוא מטפס ישר למעלה, נשען לתוך הפנייה, מכבה את המנוע, גולש לראש הקשת ושורף הצידה עד שהמכשירים אומרים “במסלול!”. האוויר מידלדל ככל שמטפסים — הוא נעלם לגמרי ב-80 km — והשמיים הכחולים מחשיכים לשחור, עם כוכבים שעומדים בלי נוע.

הסתכל למטה: קרקע הווקסלים הוחלפה בכוכב הצבוע, המפה האמיתית של העולם שלך שמצוירת מהזרע שלו — אוקיינוסים, מדבריות, כיפות קרח, רכסי הרים — ואפשר לראות אותו מתעקל. זה כוכב הלכת העגול שהלכת עליו, שנראה מבחוץ בפעם הראשונה.

המסע: שעות של טיסה, כמה דקות בשבילך

1. 1

   מסלול חנייה

   הרקטה מקיפה את כדור הארץ בזמן שהמתכנן מחשב את הרגע המדויק לעזוב.

2. 2

   הצתה: בדרך לירח

   המנוע נדלק שוב ומציב אותך על מסלול שפוגש את הירח.

3. 3

   גלישה

   שעות של טיסה אמיתית, מכווצות לדקות: הזמן מואץ מעצמו, עד פי 10,000, ורק בשביל הרקטה שלך — העולם שומר על השעון שלו.

4. 4

   נתפסים במסלול סביב הירח

   הצתה אחרונה מאחורי הירח ואתה מקיף אותו.

5. 5

   נחיתה

   רגליים החוצה, המנוע מוריד כוח, נגיעה מתחת ל-3 m/s. ברוך הבא לירח.

כמה גבוה אפשר לקפוץ בירח?

במציאות, כוח המשיכה של הירח הוא 1.62 m/s², חלש פי שישה מ-9.81 של כדור הארץ. בלי שום דבר אחר במשחק, קפיצה הייתה מגיעה בערך פי שישה גבוה יותר. זו התשובה שתמצא בספרי פיזיקה.

Openworld משתמש בדיוק בערכים האלה: 0.165 g בירח. הקפיצה שלך מתחילה באותה מהירות בכל מקום, והמשחק שומר עליה אותה גרירה עדינה בכל עולם — וזה מה שגורם לקפיצה להרגיש כמו הקפיצה שלך. מחושב טיק אחר טיק, התוצאה היא: 1.25 m ו-0.6 שניות באוויר על כדור הארץ, בערך 5 m ו-2.8 שניות בירח. פי ארבעה גבוה יותר, כמעט פי חמישה ארוך יותר. מספיק כדי לקפוץ על מכל רקטה או מעל מכתש קטן.

לחץ: לקפוץ שוב

מה משתנה בכוח משיכה נמוך?

• נפילות כואבות הרבה פחות. נזק נפילה בא מהאנרגיה של הנפילה, והאנרגיה הזאת מוכפלת בכוח המשיכה: נפילה בירח כואבת בערך כמו נפילה קצרה פי שישה על כדור הארץ.
• אתה נשאר באוויר יותר זמן. כמעט שלוש שניות לקפיצה: זמן לכוון את הנחיתה אל שפת מכתש.
• הכול עולה פחות להרמה. ממשטח הירח, להגיע למסלול לוקח בערך 1 km/s של delta-v, לעומת 5 km/s למסלול וחזרה מכדור הארץ.
• בלי אוויר בכלל. בלי מזג אוויר אף פעם — בלי גשם, בלי שלג, בלי ערפל — ושמיים שנשארים שחורים גם בצהריים.

מה יש שם למעלה?

לירח יש מחולל שטח משלו, שונה מזה של כדור הארץ: מדבר מאובק של ימים אפלים ורגוליט חיוור, רמות סלעיות ומבוכים של קניונים צרים, ומכתשים בכל גודל. בתוך הגדולים שבהם, עולמות שלמים — יערות כסף, גנים זוהרים, חורשות גבישים, שדות קרח ונהרות קרח — מעל אולמות שרצפות המכתשים נפתחות אליהם, 22 עד 50 m למטה.

ויש בו משאבים שאין בכדור הארץ. בכל ירח יש יותר ממאה מרבצים ענקיים: עפרת הליום-3, אילמניט וטיטניום בימים האפלים, ברזל מטאורי במכתשים, בוקסיט ברמות, נחושת במבוכים, קוורץ בחורשות הגבישים, ברזל ואבני חן כמעט בכל מקום, וקרח ירח בקטבים. כל מרבץ הוא גוף של עפרה ברוחב 40 עד 120 m, עם גושי עפרה שבולטים מהקרקע מעל לבו. בכבשן, אילמניט נותן טיטניום, ברזל מטאורי נותן פלדה בלי פחם וסלע הרמות נותן אלומיניום; מפעל הגז הופך קרח ירח לחמצן נוזלי ולמימן נוזלי.

איך נראה כדור הארץ מהירח?

גדול, כחול ובלתי זז לחלוטין. הירח תמיד מפנה אותו פנים לכדור הארץ, ולכן מהצד הקרוב כדור הארץ אף פעם לא עולה ולא שוקע: הוא תלוי באותה נקודה בשמיים בזמן שהשמש חוצה אותם. יום בירח נמשך בערך שתים עשרה שעות של זמן אמיתי (יום בכדור הארץ, עשרים וחמש דקות).

מה שכן זז הוא השלב שלו, בכיוון ההפוך לזה של הירח. כשהשמש גבוהה מעל בסיס הירח שלך, כדור הארץ הוא סהר דק; בחצות ירח הוא מלא, והאור הכחול שלו הוא כל מה שנופל על הקרקע. וכשכדור הארץ עובר מול השמש, אתה זוכה לראות ליקוי מהירח.

בוקר בירח
שמיים שחורים בצהרייםאין אוויר שיפזר את האור: הכוכבים אף פעם לא כבים.

הרם את המבט
כדור הארץ לא זזהירח תמיד מראה לו את אותם פנים: הוא תלוי באותה נקודה, כל היום.

חצות ירח
כדור ארץ מלארק האור הכחול שלו נופל על הקרקע. שתים עשרה שעות אחר כך, השמש חוזרת.

אפשר לבנות בסיס בירח?

כן: אפשר לחפור ולבנות שם, והירח שומר כל מה ששינית, כמו כדור הארץ. החלק הקשה הוא להביא את החומרים. בשביל זה יש את מודול המטען של הרקטה: תא של 36 חריצים שטס איתך (שני מודולים: 72 חריצים), נפתח בירח ונשאר איפה שהרקטה נוחתת. ערימה מלאה שוקלת 50 kg לא משנה מה היא מחזיקה, והמסך של הרקטה אומר לך כמה המטען שלך עולה בדלק לפני שאתה יוצא.

זכור שזו אלפא: בסיס שחי מהמשאבים של הירח עצמו — חומר ההנעה שלו, האלומיניום שלו, מגני החום שלו — אפשרי, אבל מפעלים נבנו קודם כל לכדור הארץ.

איך חוזרים לכדור הארץ?

עלה על הסיפון, בחר חזרה לכדור הארץ והדלק את המנוע. ממשטח הירח הדרך הביתה עולה בערך 3.4 km/s. הטייס האוטומטי ממריא, בוער לכיוון כדור הארץ, עובר 100 km מעליו, בולם קודם למסלול נמוך (כניסה ישירה ב-4.4 km/s הייתה שורפת את החרטום), ואז נכנס מחדש עם החרטום קדימה ונוחת זקוף ליד משטח השיגור שלו, כמו דוחף רב-פעמי. אפשר גם לבחור במקום זה כל נקודת נחיתה במפה.

לפני שיוצאים, אזהרה: לחיצה על F פעמיים בטיסה גורמת לך לנטוש והרקטה אובדת. בחלל, בהישרדות, זה קטלני. בחזרה באוויר של כדור הארץ, קפיצה עם פרגלייטר ארוז היא סיפור אחר: ראה את מדריך הווינגסוט, המצנח והפרגלייטר.

ומאדים?

עדיין לא. מערכת השמש מתוארת בקובץ המפה של העולם ונבנתה כדי לקבל עוד גופים — מאדים מתוכנן — אבל היום כדור הארץ והירח הם שני העולמות שאפשר ללכת עליהם.